בשנים האחרונות נוכח הקדמה והטכנולוגיה אני מוצאת עצמי בקדמת הבמה מנהלת תיקי גירושין סוערים ומאתגרים בהם מי מהצדדים, בנקל למותר לציין, מציג בסיס ראייתי ענף להוכחת טענותיו בין היתר ע"י הקלטה, חקירה, ביום סיטואציה (כן, כן, ביום סיטואציה) וכיו"ב.
בין הטענות המועלות בתיקי גירושין המתנהלים בבית הדין הרבני (להם הסמכות לדון בכתובה) עולות טענות לשלילת כתובת האישה. ישנן מספר עילות אותן ניתן לטעון לפיהן האישה עלולה להפסיד את כתובתה ככל שתוכחנה.
אחת מהטענות הנפוצות יותר לאחרונה, היא כי האישה עברה על דת משה ויהודית, קרי ביצעה אחד או יותר מהמעשים הבאים:
א. מכשילה את הבעל (עלולה להכשיל את הבעל באיסורי נדה, מעשר או חלה);
ב. נודרת ואינה מקיימת וגורמת למיתת בנים;
ג. מעשה פריצות שיש בו חציפות או שיש בו משום חשד לזנות- שמא זינתה או שמא תזנה (אישה שעברה על כללי הצניעות שאינם כתובים בתורה בפירוש, כמו: כיסוי ראש באופן אגבי, דיבורי קלות ראש ושחוק עם בחורים זרים, מקללת, מדברת בקולניות בענייני יחסי אישות ועוד);
נשים אלו שביצעו אחד מהמעשים המצוינים לעיל הבעל מחויב הלכתית לגרשן, ולעניין כתובתן יש להתרות בהן שמעשיהן הוא אסור שכן אין כל חובה שתצאנה מופסדות, אולם שדבר האיסור הוא ברור לכל, כמו ניהול קשר עם גבר אחר, הרי אין צורך בהתראה והיא תפסיד את כתובתה גם ללא ההתראה ככל שהבעל יוכיח טענותיו.
כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו, תוך בניית אסטרטגיה מתאימה עבור הלקוח וכפי שנהוג במשרדנו בזכות הניסיון והידע הרב שצברנו בניהול תיקים מורכבים הן בבית הדין והן בבית המשפט לענייני משפחה.
