חלוקת רכוש בגירושין

כאשר מדובר בחלוקת רכוש בגירושין, לעקרון החלוקה השווה על פי חוק יחסי ממון יש כמה חריגים בולטים. ראשית, נכסים שכל אחד מבני הזוג החזיק לפני הנישואין בדרך כלל מוחרגים מהחלוקה השווה. למשל, אם לאחד מבני הזוג הייתה דירה לפני החתונה, הנכס הזה בדרך כלל נשאר שלו אלא אם כן הוא הומר במכוון לבעלות משותפת במהלך הנישואין.

מתנות וירושות שקיבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין הן חריג משמעותי נוסף. אם אחד הצדדים קיבל מתנה או ירושה ושמר אותה בנפרד מהנכסים המשותפים של הנישואין, היא בדרך כלל לא כפופה לחלוקה. עם זאת, אם הפקדת ירושה בחשבון משותף או שימוש בה לקניית נכס משותף, ניתן לטעון לכוונת שיתוף.

פיצויים על פגיעה גופנית והטבות מהמוסד לביטוח לאומי גם הם נכללים בחריגים. אם אחד מבני הזוג מקבל פיצוי על פגיעה או קצבת נכות, כספים אלה נחשבים בדרך כלל אישיים ולא כפופים לחלוקה.
בנוסף, כל נכס שהוסכם במפורש על ידי שני בני הזוג כי יוחרג מהחלוקה מכובד. החרגה זו מפורטת לרוב בהסכם ממון, שכן יש צורך להעלות את ההחרגות הללו על הכתב. חשוב לציין כי הסכם ממון שנערך במהלך הנישואין מאושר על ידי שופט ואילו הסכמים שנחתמו לפני הנישואין יכולים גם להיות מאושרים על ידי נוטריון.

אחד היתרונות העיקריים של הסכם טרום-נישואין הוא שהוא יכול למנוע מחלוקות על חלוקת רכוש. על ידי הגדרה ברורה של מה נחשב לרכוש נפרד ומה לרכוש משותף, זוגות יכולים להימנע ממאבקים משפטיים ארוכים. לדוגמה, אם אחד מבני הזוג מביא נכסים משמעותיים לנישואין או מצפה לקבל ירושה גדולה, הסכם טרום-נישואין יכול לציין שנכסים אלה יישארו נפרדים.

חשוב לציין שבעוד שהסכמי טרום-נישואין יכולים לפשט את חלוקת הרכוש, הם חייבים להיות הוגנים ולהיחתם מרצון על ידי שני הצדדים. כל סימן לכפייה או יתרון לא הוגן יכול לבטל את תוקף ההסכם. בנוסף, שינויים בנסיבות, כמו הולדת ילדים או שינויים משמעותיים במצב הכלכלי, עשויים להצריך עדכונים להסכם.