תחום עבירות הסמים בישראל מעורר שאלות רבות בקרב הציבור, ובעיקר אחת מרכזית: מה ההבדל בין החזקה לשימוש עצמי לבין סחר בסמים? שאלה זו אינה רק תיאורטית – היא נוגעת לעונש שיכול להיקבע, לאופי ההליך המשפטי ולסיכוי לסיים את הפרשה ללא רישום פלילי.
במדריך הבא נפרט את ההבחנה בין השניים, נסקור מה נחשב לעבירה בכל מקרה, ונצביע על נסיבות שיכולות להכריע את התוצאה המשפטית – גם אם הכמות שנמצאה קטנה.
חוק הסמים המסוכנים – רקע משפטי
בישראל, ההתמודדות עם סמים אסורה מוסדרת ב־חוק הסמים המסוכנים, התשל"ג–1973 ובצו הסמים המסוכנים הנלווה לו. רשימת החומרים המוגדרים "סמים מסוכנים" מפורטת בצו זה, והיא כוללת חומרים כמו קנאביס, קוקאין, הרואין, LSD, MDMA ועוד.
החוק מבחין בין עבירה של החזקה או שימוש עצמי, לבין עבירות חמורות יותר של סחר, ייצור, ייבוא, הפצה או תיווך. ההבחנה בין שימוש אישי לסחר קריטית – והיא זו שתקבע האם מדובר בעבירה שיכולה להסתיים באזהרה, או בעבירה פלילית חמורה שעלולה להוביל למאסר ממושך.
מהי "החזקה לשימוש עצמי"?
המחוקק קובע גבולות כמותיים לשם הבחנה בין שימוש אישי לסחר, בהתאם לסוג הסם. כמות שעולה על הרף המוגדר תיחשב ככלל כראיה לכוונה לסחר, אלא אם תוכח אחרת.
להלן כמה דוגמאות נפוצות (נכון למועד כתיבת המאמר):
| סוג הסם | כמות מירבית לשימוש עצמי (לפי הצו) |
|---|---|
| קנאביס/חשיש | עד 15 גרם |
| קוקאין | עד 0.3 גרם |
| הרואין | עד 0.3 גרם |
| LSD | עד חצי מ"ג |
| MDMA (אקסטזי) | עד 0.3 גרם |
כמות העולה על הרף הנקוב מעבירה את נטל ההוכחה לחשוד – ועליו להראות שמדובר בשימוש עצמי בלבד, ולא בסחר.
האם החזקה לשימוש עצמי היא עבירה פלילית?
כן. גם החזקה של סם לצריכה עצמית נחשבת עבירה פלילית לכל דבר ועניין לפי החוק. מדובר בעבירה מסוג עוון, שבצידה עונש מרבי של 3 שנות מאסר.
עם זאת, יש הבדל מהותי בין ההחזקה עצמה לבין העבירות החמורות יותר של סחר או ייצור. במקרים של שימוש עצמי – במיוחד בקנאביס – נוהגת המדינה מדיניות אכיפה מקלה, המאפשרת טיפול באמצעות קנסות מינהליים, אזהרה או הפניה למסלול טיפולי, בייחוד כאשר מדובר בעבירה ראשונה וללא רקע פלילי.
סעיף 13 לחוק הסמים – עונשים חמורים בגין סחר
במקרה שמדובר בעבירה של סחר, ייצור או הפצה, החוק מחמיר באופן משמעותי. סעיף 13 לחוק הסמים המסוכנים קובע כי:
"העושה אחד מאלה, דינו – מאסר עשרים שנה או קנס פי עשרים מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין…"
(הכוונה לעבירות של ייצור, ייבוא, הפצה, תיווך או סחר בסם מסוכן).
משמעות הדבר היא שעבירות אלו עלולות לגרור עונש של עד 20 שנות מאסר, במיוחד כאשר מדובר בכמויות גדולות, פעילות נמשכת או סחר בקטינים.
מתי שימוש עצמי עלול להיחשב כסחר?
גם אם הכמות שנתפסה אצל אדם נמוכה יחסית, התביעה ובתי המשפט בוחנים מכלול נסיבות שעשויות להעיד על פעילות פלילית רחבה יותר:
-
חלוקה למנות – סם המחולק לשקיות נפרדות מעיד על פוטנציאל סחר.
-
נוכחות מאזניים דיגיטליים – משמשים לשקילה ומצביעים על כוונה לחלוקה.
-
מזומנים רבים במזומן – בפרט שטרות קטנים, מעידים לעיתים על מכירה.
-
רישומים, יומנים, הודעות בטלפון או צ'אט – שיחות על מחירים, לקוחות או תיאומים.
-
גרסת החשוד – האם הגרסה קוהרנטית, עקבית ונתמכת בראיות?
-
עבר פלילי – רקע קודם בעבירות סמים עשוי לחזק את ההשערה לסחר.
כל אחד מהפרמטרים האלו לא מהווה הוכחה חד משמעית, אך שילובם מגביר את הסבירות שהתביעה תטען לסחר.
מה קובעת הפסיקה?
בתי המשפט בישראל הכירו בכך שלא ניתן לקבוע על פי כמות בלבד האם מדובר בשימוש עצמי או סחר.
בפסק הדין ע"פ 7480/12 מדינת ישראל נ' כהן, ציין בית המשפט העליון כי:
"המבחן הוא מבחן מכלול הנסיבות. הכמות היא אינדיקציה בלבד. יש לבחון את דרך האחסון, הימצאות ציוד נלווה, התנהגות הנאשם, והקשרו האישי והפלילי."
גם בפסקי דין אחרים הודגש כי תשתית ראייתית הכוללת הודעות, מנות מוכנות להפצה, ורווח כספי – עשויה להצביע על סחר, גם בהיעדר כמות גדולה.
ומה לגבי מדיניות אי-הפללה?
בשנת 2019 נכנסה לתוקף מדיניות אי-הפללה הדרגתית בקשר לקנאביס, לפיה:
-
בעבירה ראשונה או שנייה של החזקה לשימוש עצמי – ניתן להטיל קנס מינהלי בלבד.
-
בעבירה שלישית – קיימת אפשרות לשיקום או הליך פלילי.
-
בעבירה רביעית – תיפתח חקירה פלילית ותישקל הגשת כתב אישום.
חשוב לדעת: מדיניות זו אינה חלה על קטינים, נהגים, אנשי כוחות הביטחון או מי שביצע את העבירה במקום ציבורי, או במסגרת תפקידו.
ייעוץ משפטי – מפתח להליך תקין
אם נתפסת עם סם מסוכן – גם בכמות קטנה – חשוב להבין ששתיקה או הודאה מהירה עלולות להוביל להרשעה. לעיתים, הנסיבות מאפשרות סגירת תיק, סיום באזהרה או הסדר מקל – אך רק ייעוץ של עורך דין פלילי הבקיא בתחום הסמים יוכל לבחון זאת לעומק.
עורך הדין יוכל לבדוק:
-
האם החיפוש והמעצר בוצעו כחוק?
-
האם קיימות ראיות לסחר או שמדובר בשימוש אישי בלבד?
-
האם ניתן לסיים את ההליך בהסדר מקל או ללא רישום פלילי?
ההבדל שעושה את כל ההבדל
לסיכום, החזקה לשימוש עצמי היא עבירה פלילית, גם אם המדינה נוקטת לעיתים במדיניות מקלה. יחד עם זאת, כאשר נסיבות מסוימות מתקיימות – ניתן לפרש את ההחזקה כעבירה של סחר, שדינה עד 20 שנות מאסר.
על כן, ההבחנה בין שימוש אישי לסחר אינה רק מושג משפטי – היא לעיתים קו דק מאוד שיכול לשנות חיים. במצבים כאלה, פנייה לעורך דין מנוסה אינה רק זכות – אלא צורך מהותי.
